מסורת של החמצות: על מה נתניהו מדליק משואה?

בהודעת הוועדה לבחירת מדליקי המשואות בטקס הפתיחה של אירועי יום העצמאות ה-70, הציבור הוזמן להציע מועמדים המייצגים באישיותם ובפועלם את החדשנות הישראלית לאורך הדורות, ופועלים באופן יוצא דופן למען כינונו של עולם טוב יותר וחברה ערכית יותר. אילו נדרש היה להציע מועמדות כאחד האדם, במקום להידחף לטקס בכוח לשונה של מירי רגב, ספק רב אם בנימין נתניהו היה מוזמן להדליק משואה. אם אישיותו של ראש הממשלה מייצגת "חברה ערכית יותר", החברה הישראלית בצרות. על תרומתו "יוצאת הדופן למען כינונו של עולם טוב יותר" יעידו מיליוני הפלסטינים שממשלת נתניהו כולאת בעזה, ללא תקווה לחיות בעולם טוב יותר. אפשר לצרף אליהם פעילי זכויות אדם, אזרחי ישראל ערבים ש״מגיעים בכמויות אדירות אל הקלפי", מבקשי מקלט המכונים "מסתננים" וסתם שמאלנים.

מאחר שלפי נתניהו אין עם מי לדבר בצד הפלסטיני, "פועלו החדשני" מתרחש, על פי שיטתו, בזירה האזורית. בטקס אזכרה לחללי מערכות ישראל ב-17 באפריל הוא הבטיח לטפח את עוצמתנו ולהבטיח את עתידנו, אך גם להוסיף ולרקום שיתוף פעולה עם הגורמים המתונים סביבנו, רמז עבה לסעודיה, "כדי לסלול דרך לשלום". בטקס אזכרה אחר, לנופלים בשירות החוץ, בירך ראש הממשלה ושר החוץ על השינוי החשוב ביותר המתחולל בחלקים של העולם הערבי. הוא הביע את אמונתו כי הדבר יביא להרחבת מעגל השלום. סעודיה כבר אמרנו? בהמשך הנאום שב נתניהו להתמוגג מהחלטתו של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ, להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים.