פוליטיקאים יהודים הופכים את הערך "שואה" לכדור משחק

מיום שעמדתי על דעתי, ידעתי שבכל תולדות האנושות הייתה רק שואה אחת. למדנו שלארמנים היה "ג'נוסייד", ברואנדה התרחש "רצח עם" ולערביי ישראל קרה ״אסון״ או ״נכבה". אמרו לנו שהשימוש בערך "שואה" לצורך אפיון זוועות נגד האנושות אחרי מלחמת העולם השנייה עושה עוול מוסרי והיסטורי לששת מיליוני היהודים שנרצחו בידי הנאצים. והנה, בשבוע שעבר (16 במאי), נפל דבר בישראל. נבחרי ציבור בכירים ויתרו על המונופול על השואה. שר החינוך נפתלי בנט פנה ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ״כדי לקדם הכרה רשמית של ישראל בשואה שביצעה טורקיה בארמנים״. קדם לו השר גלעד ארדן מהליכוד שקרא כבר בחודש שעבר לראש הממשלה בנימין נתניהו להכיר בשואת הארמנים.

ח"כ אמיר אוחנה, גם הוא מהליכוד, מתח קו ישר בין פשעי הנאצים לפשעי הטורקים. "כשהיטלר הציג לקציני הוורמאכט את תכניתו להשמדה המונית", כתב אוחנה בעמוד הפייסבוק שלו, "הוא הפיס את חששותיהם מפני תגובת העולם באומרו: "מי, אחרי הכל, מדבר היום על הכחדת העם הארמני?". לדבריו, "מסיבה זו בלבד היינו צריכים כבר להכיר ברצח הזה רשמית". נימוק מקורי ומנצח, לא כן? לא ממש. דפדוף זריז בדברי הכנסת מגלה את הסיפור הזה, כמעט מילה במילה, בנאום שבו נימק יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, בפברואר 2018, קרי לפני כשלושה חודשים, את הצעתה של מפלגתו להכיר ברצח העם הארמני.