פרשת יששכר-בורקוב מבטאת את המצוקה האסטרטגית הישראלית

בטקס הלווייתו המתוקשר של זכריה באומל, שהתקיים ימים אחדים לפני הבחירות לכנסת ה-21 [4 באפריל], התפאר בנימין נתניהו שנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, טרח באופן אישי לקדם את מסירת הסרבל ונעלי הצבא של החייל, שנפל על אדמת לבנון ב-1982. כעבור חודשיים שלח פוטין את יועצו לביטחון לאומי ניקולאי פטרושב לירושלים, כדי להשתתף בפגישה נדירה עם מקבילו האמריקאי ג'ון בולטון (שפוטר מאז) וראש המל"ל מאיר בן שבת. ממשרד ראש הממשלה נמסר אז [יוני 2019] כי "הדיונים מתמקדים באיראן, סוריה ובסוגיות אזוריות". בנאומו ב"פסגה" אמר נתניהו כי הוא "מעריך מאוד את הקשרים החזקים שיש לישראל עם שני המנהיגים ומדינותיהם". 

מנגד, הנציג הרוסי צינן את התלהבותו של ראש הממשלה מקשריו-כישוריו המיוחדים עם פוטין. הוא ניצל את הזדמנות הצילום עם נתניהו כדי לומר לתקשורת כי "הפתרון להפחתת המתח בסוריה אינו צבאי" והדגיש כי ההתקפות, המיוחסות לישראל, "אינן רצויות". על איראן אמר האורח החשוב כי היא "תורמת למלחמה בטרור בסוריה", וגם "בת ברית של רוסיה". אבל מי זוכר את המילים? מה שנחרט במוחם של בוחרי ישראל הם שלטי הענק של נתניהו עם טראמפ ופוטין.